כתיבה: תניה רגב

יעוץ אקדמי: ד"ר שלמה פישר | הגהה: רמי ינאי

 

"על האמת ועל השלום"

ידיעון אחריות, יום הזיכרון לרצח רוה"מ יצחק רבין תשע"ח

 

 

בכל שנה, רגע אחרי שצהלת החגים נגמרת, אנו נקראים למפגש הכואב עם יום הזיכרון לרצח רבין על השאלות, ההתלבטויות וחשבון הנפש שמביא יום זה בכנפיו.

השנה, בחרנו לציין יום זה בעיסוק ברעיון האחריות.

כל מי שחווה את הימים ההם, אך גם את הזמן הזה, יודע, שחלק לא מבוטל מהדיון הציבורי מתרכז בשיח האשמה, מי אמר למי על מי ומדוע. אשמה אותה מטילים, מטיחים, זורקים כמו תפוח אדמה לוהט מן הצד האחד לשני. על ברכיו של שיח האשמה גדל דור 'אשר לא ידע' את רצח רבין, שסופג את הרושם שנושאים המבוגרים, ומתחנך על ברכיו.  אנחנו מציעים להתבונן ביום הקשה הזה באמצעות תמונת הראי של האשמה – באמצעות האחריות.

 

מהי מערכת הקשרים בין האשמה והאחריות? כך רואים פרופ' ידידיה שטרן ופרופ' אבי שגיא את הדברים:

"אשמה מוטלת על האדם מבחוץ, היא נגזרת מהפרתה של נורמה,

שמקורה בהחלטה של גוף מחוקק. זיהויה של האשמה מוטל על בעל סמכות שיפוטית. 

לעומת זאת, אחריות היא עניין אישי פנימי, שאופיו רפלקטיבי.

לא גורם חיצוני מטיל אותה על האדם, אלא היחיד הוא שמקבל אותה עליו.

אין היא נגזרת מנורמה, ואין איש אוכף אותה.

קולה של האחריות הוא קול המצפון; ביטוי לביקורת עצמית.

מקורה בהיותו של האדם יצור אוטונומי המעצב את גורלו במו ידיו.

היא ביטוי של חירותו.

ההבדל בין אשמה ובין אחריות עולה מהשימוש השגור וההפוך בשני המושגים :

 "הטלת אשמה" מול "קבלת אחריות" "

(אבי שגיא וידידיה שטרן, אנחנו חפים, אחרינו המבול, מתוך: מולדת יחפה, עמ' 192-197).

 

 

 

 

מה בידיעון?

הרהורים על אתיקה ושיח: מהו דיון מבוסס אחריות?

מדוע קשה לנו לנהל דיון מסוג זה,  ובכל זאת, כיצד ניתן לקיימו.

 וכמובן, כדרכנו, עיון במקורות ישראל והנהרת הנושא לאורם. 

 

חלק ראשון:

הדרך  לגיהינום והכוונות הטובות: אתיקה של תכלית ואתיקה של אחריות.

 

חלק שני:

"ולא היה  בינינו אלא...:

להיות צודק ולהיות חכם.

 

 

 

 

חלק שלישי:

ככה  לא בונים חומה: ניהול שיח אחראי.

 

 

 

לשימושכם הטוב:

מערך שיעור מלווה ידיעון

דפי מקורות למעגלי לימוד

 

אז... הכל דיבורים?

יום הזיכרון לרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, איננו יום פשוט.

אמנם כן, הצלחנו להמשיך הלאה ולעבור לא מעט אירועים קשים יחד, אלא שהמחלוקות העמוקות שקדמו לרצח עדיין מפעפעות ומרעילות את החברה הישראלית, ואלה מרימות את ראשן ומשמיעות את קולן עם התקרב מועד יום הזיכרון.

בידיעון זה בחרנו לא לעסוק בתכנים, אלא באופן. כיצד יכולים מחנכים, אך גם כל מי שקולם נשמע כך או אחרת ביום זה, לגעת בכל מה שכואב ופוצע באופן אחראי? בחרנו ב 'אתיקה של אחריות'  כמושג מארגן לידיעון זה, מושג שנולד במחשבה המדינית המודרנית, אך שורשים עמוקים לו בהגות היהודית. נסיים אם כן במימרא של רבי יוחנן, המקדימה את מקס ובר בשנים הרבה, אך מייצרת את אותה קריאת כיוון אחראית:

 

"אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו [=עשו] לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל ע"ב).

 

 

 

 

 

בברכת חורף טוב!

 

צוות יסודות

 רוחמה גבל-רדמן, תהלה דרמון-מלכה, יפעת משגב,

שיר נתיב , שלמה פישר, אדוה קרניאל ותניה רגב

* הקריקטורה באדיבות שי צ'רקה

* צילום הרב מידן ופרופ גביזון: שיר נתיב

* שאר התמונות לקוחות מאתר הויקיפדיה ואתר freepik

 
פייסבוק לייק
סגור