הגהה: רמי ינאי

 

ארבע לשונות של גאולה

פסח תשע"ח

 

וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי / יהודה עמיחי

וּמַה מֶּשֶׁךְ חַיַּי. אֲנִי כְּמוֹ אֶחָד שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם
וְיַם סוּף נִבְקַע לִשְׁנַיִם וַאֲנִי עוֹבֵר בֶּחָרָבָה
וּשְׁתֵּי חוֹמוֹת מַיִם מִיְּמִינִי וּמִשְּׂמֹאלִי.
מֵאֲחוֹרַי חֵיל פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וּלְפָנַי הַמִּדְבָּר
וְאוּלַי הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. זֶה מֶשֶׁךְ חַיַּי.

 

בין יציאת מצרים, הים והחורבה,
ובין המציאות הישראלית בארץ המובטחת:
ארבעה כותבים על ארבע לשונות של גאולה.
חג חירות שמח,
צוות יסודות. 
 

והוצאתי / תניה רגב

 

למי מותר להתחמם לאורה של 'מדורת השבט'?

 

חלק בלתי נפרד מהיכולת להיות קבוצה היא הכניסה לבית וסגירת הדלת, אולם יש לזכור: את הדלת הזאת לא טורקים בגסות, ולעולם מבינים, כי לבית יש חלונות, באמצעותם ניתן וכדאי להתבונן אל הנעשה בחוץ.

 

והצלתי / תהילה דרמון-מלכה

 

קודם כל יש להציל!

 

רעיון ההצלה נמצא בתשתית הזהות הלאומית של מדינת ישראל.

הצלה היא "סור מרע", היא הפסקת האיום, ובתוך כך עולה השאלה - ומה הלאה?

 

 

 

 

וגאלתי / אדם צחי

 

פתאום הגיעה הגאולה.

 

בסך הכל, החרדה הקיומית, שמלווה אותנו כעם במשך שנים ארוכות, בעצם מאז ומעולם, הולכת ומתפוגגת. אולי, אפשר ללחוש לעצמנו באוזן, בשקט בשקט, הגענו לגאולה?

 

 

 

 

ולקחתי / רוחמה גבל-רדמן

 

את שלקחנו לנו.. בענווה.

 

אנו רגילים לחשוב במונחים של "לקחת" ו"לנכס". אנו רגילים לחשוב על "מגיע לי" ו"זכותי". כנגד זאת אנו מבקשים להעמיד מודל שונה, מודל של ענווה, של התמסרות. של לקיחה שהיא נתינה, שהיא עצמה התחברות ואחריות וקריאה לברית. שהיא פריסת כנף.

 

 
 

 

 

 

צוות יסודות

 רוחמה גבל-רדמן, תהלה דרמון-מלכה, יפעת משגב,

שיר נתיב , שלמה פישר, אדם צחי ותניה רגב

 

* התמונות לקוחות מאתר freepik

 
פייסבוק לייק
סגור