תמונה

כתיבה ועריכה: תניה רגב

יעוץ אקדמי: ד"ר שלמה פישר

תמונה

חג החנוכה כמעורר שיח

שירי החג המוכרים של חנוכה מבוססים על האתוס הציוני המתחדש של החג: כך בהעצמת ניצחון החשמונאים: "האירו, הדליקו / נרות חנוכה רבים / על הניסים ועל הנפלאות / אשר חוללו המכבים", וכך בהתרסה כנגד הציפייה לישועת שמים: "נס לא קרה לנו / פך שמן לא מצאנו / בסלע חצבנו עד דם – ויהי אור!". שיר זה, המשמש בטקס יום העצמאות הממלכתי בהר הרצל, הפך לסמל מכונן של החברה הישראלית, ולא בכדי. לצד שמירה על מצוות החג, הדלקת הנרות ואמירת ההלל, נולדה מסורת חדשה, ישראלית, הרואה בניצחון החשמונאים על אויביהם אירוע היסטורי בעל משמעות עמוקה למפעל הציוני המתחדש בארצו.

תמונה

מי אוהב את השבת?

 

 

 

מי שמסתובב במרכזי הערים בימי שישי, בשעות הצהרים המאוחרות, יכול להרגיש איך אווירת השבת מסתננת אט- אט מבין הבניינים וצמרות העצים, ונושאת עמה את המנוחה מטרדות השבוע. אולם מהי השבת הישראלית? האם מערכת החוק מעצבת אותה? האם ההלכה היהודית? באיזה אופן מטענים תרבותיים עתיקים או חדשים רוחשים מתחת לפני השטח ותורמים הם לעיצובה של שבת זו? לפניכם דוגמאות לשני מיזמים הקשורים לשבת בציבוריות הישראלית, ותגובות שונות למיזמים אלו.

תמונה

חוק הגיור –

למי שייכת היהדות הממוסדת?

 

ההלכה האורתודוקסית נתפסת כברירת המחדל המובנת מאליה של שירותי הדת במדינת ישראל. על אף הביקורת המושמעת לעיתים כלפי הרבנות הראשית ומוסדותיה השונים, היא מחזיקה במונופול כמעט בלתי ניתן לערעור על מערך הכשרות, הנישואין, הגיור ועוד. בשנה האחרונה ננקטו מספר יוזמות, על ידי חברי כנסת ופקידים בכירים, במטרה לצמצם את המונופול האורתודוקסי בעניין שירותי הדת. הצעת חוק הגיור, שהינה חלק מיוזמות אלו, מעלה על פני השטח את השאלה הנוקבת: למי שייכת היהדות הממוסדת במדינה?

 

צוות יסודות

 
תנו לנו לייק
סגור